"חשבון פשוט" מולי ארי ועו"ד דקלה סומך קרם – טובת הילד אל מול משמורת והסכמי ראייה

בית המשפט קבע לך משמורת על הילד — אבל הילד עצמו רוצה לחיות עם ההורה השני. מה עושים? בפרק "חשבון פשוט" עם מולי ארי, עו"ד דקלה סומך קרם פורשת בדיוק איך מאזנים בין רצון הקטין לבין החובה החוקית להגן עליו, ממתי לדעתו של הילד יש משקל משפטי, ומדוע לפעמים בית המשפט יבחר לפעול בניגוד מפורש לרצונו — דווקא בשבילו.

ממתי בית המשפט מקשיב באמת לרצון הילד?

זו אחת השאלות שכל הורה גרוש שואל את עצמו: האם בית המשפט יקשיב לילד אם הוא יבקש לעבור אל ההורה השני? התשובה של עו"ד סומך קרם חד‑משמעית: "החל מגיל מסוים, בדרך כלל מגיל שש, לרצונו של הילד יש משקל ומשמעות". זה לא אומר שהרצון הוא שיקול יחיד, אבל הוא הופך לרכיב מרכזי בהחלטה.

מבחינה מעשית, בית המשפט לענייני משפחה לא מזמן את הילד באופן אוטומטי. הוא יכול לבחור באחת משלוש דרכים: לראיין את הילד באופן ישיר בלשכת השופט, להפנות אותו ליחידת הסיוע שליד בית המשפט, או למנות עובדת סוציאלית לסדרי דין שתגיש "תסקיר" — חוות דעת מקצועית שמסכמת את עמדת הילד ואת הסביבה המשפחתית.

החקיקה שמכוננת את כל זה נסמכת על חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב‑1962, ובפרט על סעיף 25 שמורה לבית המשפט לבחון את "טובת הילד" כשיקול עליון. עיקרון זה מעוגן גם באמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד שישראל אישררה ב‑1991, סעיף 12 לאמנה — שם נקבע שלילד מסוגל להביע דעה יש זכות לכך שדעתו תישמע.

מה ההבדל בין "משמורת" ל"אחריות הורית"?

בעבר דיברנו על "משמורת". בפסיקה ובחקיקה החדשה ישראל עברה ברובה למונח "אחריות הורית" — שינוי שאינו רק סמנטי. אחריות הורית כוללת את חובת המגורים, ההחלטות החינוכיות, הרפואיות והכלכליות. בית המשפט יכול להעניק אותה במשותף לשני ההורים, או באופן בלעדי לאחד מהם — והשאלה הזו היא הלב של הסכסוך.

עו"ד סומך קרם מציינת שהמהלך הזה — להעניק את האחריות באופן בלעדי — אינו עונש אלא כלי הגנה. "מדוע בית המשפט קבע שהאחריות ההורית על הקטין שייכת לך בלבד? אם זה בגלל שההורה השני מסכן את הילד או פוגע בו בדרך כזו או אחרת — אז בית המשפט יגן על הילד אף מפני הרצון שלו להיות עם אותו הורה."

מתי בית המשפט יורה על מפגשים בפיקוח בלבד?

כשבית המשפט מזהה סיכון אמיתי — אלימות, התעללות, סמים, הזנחה חמורה — הוא לא חוסם לחלוטין את הקשר עם ההורה השני. הוא מורה על מה שמכונה "זמני שהות בפיקוח" — מפגשים בנוכחות עובד מקצועי, בדרך כלל במרכזי קשר ייעודיים שמופעלים על‑ידי משרד הרווחה.

סומך קרם הסבירה את הדברים בדיוק: "בית המשפט יקבע זמני שהות ומפגשים אך ורק בפיקוח, גם אם הילד מאוד רוצה להיות עם אמא שלו". הסעיף הרלוונטי שמסמיך את בית המשפט להגביל את הקשר באופן זה הוא סעיף 27 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ובמקרים חמורים יותר — צו הגנה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א‑1991.

איך פותחים בקשה לשינוי הסדר משמורת?

הסדר שנקבע אינו אבן שאינה ניתנת לזיזה. אם הנסיבות השתנו — הילד גדל, ההורה השני שיקם את חייו, או להפך — אפשר להגיש "בקשה לשינוי הסדרי שהות" לבית המשפט שדן במקור בתיק. הליך זה דורש שני אלמנטים:

• שינוי נסיבות מהותי — לא מספיק שהילד גדל או שמחוסר נוחות. בית המשפט מצפה לשינוי אובייקטיבי, כמו מעבר דירה, שינוי בכושר תפקודי של הורה, או הופעת מסוכנות חדשה.
• הוכחה שהשינוי משרת את טובת הילד — לא את נוחות ההורה. תסקיר עו"ס לסדרי דין הוא לרוב הראיה המרכזית.

חשוב להבין: הליך כזה אורך בממוצע 12 עד 18 חודש. בינתיים, ההסדר הקיים נשאר בתוקף.

מה הזכויות של הילד עצמו במהלך ההליך?

הילד אינו רק "אובייקט" של ההליך — הוא בעל מעמד עצמאי. במקרים מורכבים בית המשפט ימנה "אפוטרופוס לדין" — עו"ד שתפקידו לייצג רק את האינטרסים של הילד, ללא תלות בעמדת ההורים. מינוי כזה מבוצע מכוח סעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית.

בנוסף, ילד מעל גיל 14 רשאי להגיש בעצמו תלונה לרשויות הרווחה אם הוא חש שזכויותיו נפגעות, וילדים רבים פונים גם ל"מועצת הילדים" של היועץ המשפטי לממשלה. נקודות אלה כמעט אף פעם לא מוסברות להורים בתחילת ההליך — אבל הן יכולות לשנות לחלוטין את כיוון התיק.

שאלות ותשובות נפוצות

הילד שלי בן 8 ומסרב לבוא אליי בסופי שבוע. אני יכול להכריח אותו?

מבחינה מעשית — לא. ניסיון להכריח ילד בן 8 ומעלה להגיע למפגש בעל כורחו עלול דווקא לפעול נגדך אם תוגש תלונה ל"סדרי דין". המסלול הנכון הוא לפנות לבית המשפט בבקשה לתסקיר עדכני, ולברר מה הסיבה לסירוב. לפעמים מאחורי הסירוב מסתתרת הסתה של ההורה השני — ובית המשפט מתייחס לכך בחומרה רבה, אפילו עד כדי העברת המשמורת.

גרשתי משמורת בלעדית. האם ההורה השני יכול בכל זאת לקבל מידע על הילד?

כן. גם הורה ללא אחריות הורית בלעדית שומר במרבית המקרים על "זכות מידע" — מבית הספר, מהרופא, מקופת החולים. בית המשפט שולל את זכות המידע רק במצבים חמורים מאוד. כך נקבע גם בפסיקה (בע"מ 7916/03 וב‑בע"מ 5710/14).

מה קורה אם ההורה השני לא מחזיר את הילד בזמן שנקבע?

זוהי הפרת צו בית משפט. אפשר להגיש "בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט" — סעדים אפשריים: קנס, מאסר על תנאי, ובמקרים חמורים שינוי הסדרי שהות. במקרה של חטיפה לחו"ל מופעלת אמנת האג בנושא ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים, שישראל חתומה עליה.

מתי כדאי להגיש בקשה ל"גישור" במקום ללכת ישר לבית משפט?

חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה‑2014 מחייב כל זוג שמגיש בקשה לבית משפט לענייני משפחה לעבור קודם "ישיבת מהו"ת" (מידע, היכרות ותיאום) ביחידת הסיוע. שלב זה הוא חובה — ולא כדאי לראות בו פורמליות. במקרים רבים אפשר להגיע להסדר מתאים ב‑3‑4 ישיבות, חוסכים שנה של ליטיגציה.

אבי הילדים מסית אותם נגדי. מה אני יכולה לעשות?

הסתת ילד נגד הורה היא תופעה ידועה בפסיכולוגיה הפורנזית — לעיתים מסווגת כ"ניכור הורי". אם יש סימנים אובייקטיביים (סירוב חד מילדים שהיו קרובים, חזרה על אותם משפטים שלא מתאימים לגילם), אפשר להגיש בקשה לבית המשפט למינוי מומחה לניכור הורי. במצב חמור בית המשפט עשוי להעביר משמורת זמנית להורה המנוכר, על‑מנת לאפשר שיקום הקשר.