עו"ד דקלה סומך קרם – מהי הברחת נכסים בהליך גירושין וכיצד ניתן לזהות ולאתר אותה

"בעלי העביר זכויות בחברה פרטית שבבעלותו לשותף — על הנייר. זמן קצר ממש לפני הפרידה. לדעתי הוא יבריח רכוש לקראת הגירושין". זה התרחיש שפותח את הפרק החדש של "חשבון פשוט" עם מולי ארי בערוץ 14. עו"ד דקלה סומך קרם, מומחית בדיני משפחה, מסבירה למה ההברחה הזו מוכרת — ולמה יש כלי משפטי שמכריח את בית המשפט לחזור שנתיים אחורה ולהשיב את הכסף לאיזון. השאלה היחידה היא: האם תדעו לבקש אותו בזמן.

איך נראית הברחת נכסים מודרנית — ולמה היא כה נפוצה?

עו"ד סומך קרם פותחת את התשובה במשפט שמסכם את כל הנושא: "הברחת נכסים לפני הגירושים זאת תופעה שהיא לצערנו מוכרת. בן הזוג מחליט שהוא רוצה להתגרש, אז חצי שנה לפני כן הוא הולך לעורך דין ומסדר את כל מה שצריך לסדר".

החצי שנה הזו היא נקודת התורפה של מערכת המשפט. בן הזוג שמתכנן את הפרידה רואה את הנעשה הרבה לפני הצד השני. הוא מספיק לעבד את ההחלטה, לפנות לעו"ד, ולסדר את הנכסים בצורה "נוחה" עוד לפני שמילה אחת על גירושין נאמרה. בפועל, ההברחה לובשת צורות מגוונות:

• העברת מניות בחברה פרטית לשותף "על הנייר" — בדיוק כמו במקרה שהוצג בפרק.
• "מתנות" לבני משפחה — כסף שעובר להורים, אחים, ואף ילדים מנישואין קודמים.
• פרעון מלא של חובות פיקטיביים — תשלום מוגזם לחבר או שותף עסקי שאינו באמת חוב.
• רכישת נכסים על שם של אחר — דירה שנקנית על שם בן משפחה, אבל בכסף משותף.
• "שכר עבודה" מנופח לעובדים בעסק — כדי לרוקן את הקופה לפני חלוקה.

מועד הקרע — הציר שכל ההכרעה סובבת סביבו

עו"ד סומך מסבירה: "בהליכי גירושים יש לנו את מועד הנישואים ויש לנו את מועד הקרע. כל מה שנצבר בתקופה שבין מועד הנישואים לבין מועד הקרע הוא משותף. בית המשפט לא מסתכל על כל שנות הנישואים — הוא מסתכל מה היה בתאריך של מועד הקרע".

זו המלכודת. אם בן הזוג הספיק להעביר את הנכסים חצי שנה לפני "מועד הקרע" הרשמי, הם לא יופיעו ביום הקובע — וברירת המחדל של בית המשפט תהיה לא להתערב. "כלומר, אם בן הזוג העביר את הכסף חצי שנה קודם לכן, בית המשפט לא יסתכל על זה — אלא אם כן את תאירי תשומת ליבו לעובדה הזאת", מבהירה עו"ד סומך.

הבסיס המשפטי לכלל הזה הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג־1973, סעיף 5. אבל החוק עצמו, בסעיף 11, נותן לבית המשפט סמכות לסטות מהמועד הקובע במקרה של "פעולות שלא בתום לב". זו בדיוק הנקודה שצריך להאיר.

הכלי שמשנה את התמונה: צו גילוי מסמכים שנתיים אחורה

עו"ד סומך מתמקדת בכלי המשפטי הקריטי: "כשאתם בהליכי גירושים ומבקשים צו גילוי מסמכים, תדאגו לבקש לא רק למועד שבו בן הזוג פתח בהליך הגירושין או ביקש להתגרש — תבקשו לפחות שנתיים קודם לכן, כדי להיות בטוחים שהוא לא סידר את הנכסים ואת הכסף בצורה שתהיה לו נוחה".

ההיגיון פשוט. אם אתם מבקשים גילוי החל ממועד הקרע, אתם בעצם מאפשרים את ההברחה. אם אתם מבקשים שנתיים אחורה, אתם חושפים את כל "ההכנות" שעשה בן הזוג. בנקים, רואי חשבון, רשם החברות, רשם המקרקעין — כולם חייבים להגיב לצו גילוי מסמכים שניתן בבית המשפט לענייני משפחה לפי תקנות סדר הדין האזרחי.

במקרים שבהם החשד גבוה במיוחד, אפשר לבקש גילוי לתקופה ארוכה אף יותר — שלוש או חמש שנים. בתי המשפט נוהגים לאשר תקופות מוגדלות אם יש תשתית ראייתית מספקת.

מה קורה כשבית המשפט מזהה הברחה?

זו הפואנטה שעו"ד סומך הדגישה: "כשבית המשפט רואה שאדם מעביר כסף בסמוך למועד הקרע, הם בהחלט מכירים את התופעה הזאת ויתכן בהחלט שיחזירו לך את הכסף הזה שהוא עבר ללא ידיעתך, מתוך הבנה כי מדובר היה בהברחה לקראת תהליך הגירושים".

בפועל, יש לבית המשפט שלוש דרכי פעולה:

• השבת הנכס לאיזון — בית המשפט קובע שהנכס מבחינה משפטית עדיין חלק מהרכוש המשותף, ושומה אותו לפי ערכו בעת ההעברה (או בעת הפסיקה — לפי בחירתו).
• פסיקת פיצוי שווה ערך — אם הנכס כבר לא ניתן להשבה (נמכר, איבד ערך, עבר לידיים שלישיות בתום לב), בית המשפט מחייב את בן הזוג שביצע את ההברחה לשלם פיצוי בגובה ערך הנכס.
• צו זמני לעיכוב יציאה ועיקול — בעת חקירה, אפשר לבקש צו עיקול על נכסי בן הזוג ועל נכסי הצד השלישי שקיבל את ההעברה, כדי למנוע המשך הברחה.

ומה אם הצד השלישי "השותף" טוען שזו עסקה לגיטימית?

זו השאלה המעשית. כשהאיש מעביר זכויות לשותף עסקי "על הנייר", השותף יטען בבית המשפט שמדובר בעסקה רגילה, לפי תמורה כלכלית, ושהוא בעל זכויות אמיתי. כיצד מפרקים את הסיפור?

בית המשפט בוחן מספר אינדיקציות:

• תזמון העסקה — קרוב מדי למועד הקרע מעלה דגלים אדומים.
• תמורה אמיתית — האם השותף שילם בפועל את ערך הזכויות, או שזו "עסקה ללא תמורה"?
• הגיון עסקי — האם יש סיבה עסקית לעסקה, או שהיא סותרת היגיון מסחרי?
• מערכת היחסים בין הצדדים — שותפים, חברים קרובים, קרובי משפחה — מקבלים בדיקה מחמירה יותר.

אם התשתית הראייתית מצביעה על עסקה למראית עין, בית המשפט יראה אותה כבטלה לעניין החלוקה — גם אם הבעלות הפורמלית עברה.

שאלות ותשובות נפוצות

אם הוא העביר את הזכויות לפני שנים — האם זה עדיין נחשב הברחה?

זה תלוי בהקשר. אם ההעברה נעשתה הרבה שנים לפני הגירושין, ויש לה היגיון עסקי או מסחרי עצמאי, סביר שבית המשפט יראה אותה כעסקה לגיטימית. אבל אם בית המשפט מוצא שההעברה נעשתה תוך הסתרת מידע מהצד השני, ובמטרה לסכל זכויות עתידיות בגירושין, אפשר עדיין לתקוף אותה. ההלכה הפסוקה בנושא רחבה ומאפשרת מבט אחורה על תקופות ארוכות.

מה אם השותף "ההוא" כבר מכר את הזכויות לאדם אחר בתום לב?

במקרים כאלה, הצד התובע לא יכול לדרוש את השבת הנכס בעין — אבל יכול לתבוע את בן הזוג בפיצוי שווה ערך. בית המשפט יחייב את בן הזוג להחזיר את שווי הנכס מתוך נכסיו האחרים, או לפסוק חלוקה בלתי שוויונית של יתרת הרכוש לטובת הצד הנפגע.

איך מוכיחים "כוונת הברחה"?

נטל ההוכחה מוטל על הצד שטוען להברחה. בפועל, ההוכחה נבנית מאוסף של אינדיקציות נסיבתיות: תזמון, היעדר תמורה, מערכת יחסים מקורבת, התכתבויות שנחשפות בגילוי מסמכים, ולעיתים — חוות דעת מומחה כלכלי. בתי המשפט בישראל מסתפקים ברף של "מאזן הסתברויות" (ולא "מעבר לכל ספק סביר"), כך שלא נדרש להוכיח את ההברחה ב־100%.

האם אפשר לבקש צו עיכוב יציאה מהארץ למניעת הברחה?

כן. בית המשפט לענייני משפחה מוסמך להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד בן זוג שיש חשד שינסה להעביר נכסים לחו"ל או להבריח עצמו מההליך. הצו ניתן בדרך כלל בבקשה דחופה ובלי שמיעת הצד השני בשלב הראשון.

אם בן הזוג מסרב לחשוף נכסים גם אחרי צו — מה הסעד?

סירוב לציית לצו גילוי מסמכים הוא בזיון בית משפט. בית המשפט יכול להטיל קנסות יומיים, להגביל את חופש הפעולה של הסרבן, ולפסוק לטובת הצד התובע "חזקה ראייתית" — כלומר, להניח שהמסמכים שלא נחשפו היו מצביעים על נכסים שהבריח. זה מעניק לצד התובע יתרון משמעותי בהמשך ההליך.