עורך הדין דב דוניץ משיב על השאלות שאתם שלחתם בנושא צוואות וירושות

אמא שלי כתבה צוואה לפני 17 שנה. היום המצב המשפחתי שונה לחלוטין — האם הצוואה הישנה הזו עדיין תקפה? השאלה הזו פתחה את הראיון של עו"ד דב דוניץ בתוכנית "חשבון פשוט" עם מולי ארי, והתשובה שלו הפתיעה רבים מהצופים: "הצוואה הישנה תקפה, כל עוד היא לא שונתה על ידי המצווה". בפרק הזה, דוניץ — עורך דין ובורר עם דגש על דיני ירושה — עובר על חמש השאלות הכאובות שהציבור שולח: צוואה שאחי השפיע עליה, חשד לחוסר כשירות נפשית בדיעבד, נכסים בארץ ובחו"ל, וניסיון ניצול מצד בן זוג חדש של סבתא.

צוואה ישנה שלא משקפת את המציאות — האם בכל זאת תקפה?

זאת אחת ההפתעות הגדולות שעולות בכל ראיון על דיני ירושה. הצופה תיאר מצב טיפוסי: "אמא שלי כתבה צוואה לפני יותר מ־17 שנה, המצב המשפחתי היה לגמרי שונה. היום יש נכסים אחרים, קשרים שהתנתקו". התשובה של עו"ד דוניץ ברורה: "הצוואה הישנה תקפה, כל עוד היא לא שונתה על ידי המצווה".

זה הכלל המרכזי בסעיף 36 לחוק הירושה, התשכ"ה־1965: רק המצווה עצמו יכול לבטל או לשנות את צוואתו. שינויים במציאות — גירושים, לידות, פטירות, רכישת נכסים, סכסוכים משפחתיים — לא משפיעים אוטומטית על הצוואה. דוניץ מחדד: "המצווה ערה לכל השינויים שאתה מדבר עליהם. ואם היא בחרה שלא לשנות את הצוואה, אין שום סיבה שהיא לא תהיה בתוקפה". בלשון פשוטה: אם הוא בחיים ולא שינה — הוא בחר שלא לשנות, וזה רצונו.

"אפשר כל שבוע להחליף צוואה?" — הזכות לעדכן בכל עת

תגובה אינסטינקטיבית של מולי ארי הצביעה על תפיסה רווחת: "צוואה היא מסמך משפטי. אם הגשתי אותו, אז אני תקוע איתו". דוניץ מתקן בהדגשה: "כן, בעיקרון כן. מי שכותב צוואה יכול תמיד לשנות אותה בכל מועד שנראה לו, בכל אופן שנראה לו".

זאת הזכות שהחוק נותן לכל אזרח בריא בנפשו — לעדכן את צוואתו ללא מגבלה על מספר העדכונים או תדירותם. הצוואה האחרונה שנכתבה היא זו שתקפה. אם אדם כתב צוואה ב־2010, עדכן אותה ב־2015, וכתב חדשה ב־2022 — האחרונה גוברת. אם בצוואה החדשה נשכחו עניינים שמופיעים בישנה ולא נסתרים על ידה, ייתכן שהן יקרו במשולב. בכל מקרה, חשוב לאחסן את הצוואה האחרונה במקום בטוח, ולעיתים אף להפקיד אותה אצל הרשם לענייני ירושה לפי סעיף 21 לחוק.

אח אחד שניהל את הכספים — האם זה מבסס "השפעה בלתי הוגנת"?

השאלה הקלאסית של ירושה: "אחד מהאחים היה מעורב בחיים של ההורה שלנו בצורה יותר משמעותית, זה כלל ניהול של כספים. איך אני יכול לבדוק אם הצוואה נכתבה מרצון חופשי או שמישהו השפיע עליו?". התשובה של דוניץ זהירה ומדויקת: "הנסיבות שתיארת הן נסיבות שאולי מעוררות חשד, אבל הן בוודאי לא מהוות ראיה להשפעה בלתי הוגנת".

סעיף 30(ב) לחוק הירושה קובע שהוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית — בטלה. אבל הנטל מוטל על מי שטוען להשפעה. דוניץ מצביע על כיוון הבדיקה: "להסתכל על הצוואה בבור העת ולראות אם בעיתוי שלה הקשירות של המצווה הייתה במקום, או לוודא שהמצווה בא מרצונו לעורך הדין לתת צוואה ולא נגרר על ידי אותו בן שמנהל לו את הכספים". ככל שניתן להוכיח מעורבות גבוהה יותר של הבן בתהליך עריכת הצוואה — נסיעה משותפת לעו"ד, נוכחות במהלך החתימה, סינון מבקרים — כך גובר הסיכוי לבטל אותה.

חוסר כשירות בדיעבד — איך מוכיחים אחרי שהמצווה כבר נפטר?

שאלה כואבת במיוחד שעלתה בפרק: "אבי נפטר בשנה האחרונה. הצוואה נראית חוקית, אבל ברור לנו שהוא היה במצב נפשי לא פשוט כשהוא חתם עליה. איך מוכיחים חוסר כשירות בדיעבד? הוא כבר הלך לעולמו". דוניץ מצביע על המסלול המעשי: "קודם כל התיק הרפואי שלו חי וקיים".

זה הבסיס לכל תקיפת צוואה על רקע כשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע שצוואה של מי שלא היה כשיר לצוות — בטלה. הוכחת חוסר כשירות בדיעבד נעשית באמצעות התיק הרפואי המלא של המנוח, חוות דעת פסיכוגריאטר על סמך הרישומים, ועדויות של בני משפחה ומכרים שיכולים לתאר את התנהגותו. דוניץ מציע אבן בוחן ברורה: "מי שעורך צוואה לאדם שהוא חולה, או שהוא מאוד מבוגר — מן הראוי שהצטייד גם כן באישור של רופא שאכן המצווה כשיר לתת צוואה". אם אין אישור כזה והמסמכים הרפואיים מצביעים על כשירות בעייתית — הצוואה פגיעה.

נכסים בארץ ובחו"ל — מספיק צוואה אחת או צריך תכנון מיוחד?

"יש לי נכסים גם בחו"ל וגם בארץ. מספיקה לי צוואה אחת או שצריך תכנון מיוחד?". דוניץ עונה במשפט שמסכם הכול: "הרבה נכסים, הרבה דאגה. בעיקרון חוקי ירושה שונים ממקום למקום".

הוא נותן דוגמה קונקרטית: "למשל אצלנו אין מס עיזבון. בארצות הברית יש מס עיזבון". זה הבדל מהותי — בישראל בוטל מס העיזבון בשנת 1981, אך בארה"ב יש מס פדרלי על עיזבונות מעל 13.61 מיליון דולר (נכון ל־2024) ובמדינות מסוימות גם מס מדינתי שיכול לחול מסכומים נמוכים יותר. בנוסף, מדינות שונות נוקטות שיטות שונות: חלקן הולכות לפי דין מקום מושבו של המנוח, חלקן לפי מקום הנכס, וחלקן לפי אזרחות. דוניץ ממליץ: "מן הראוי להתייעץ עם אותם הגורמים הבקיאים בדין בכל מקום ומקום, גם מבחינת מיסוי וגם מבחינת דיני ירושה". בפועל, רבים בוחרים להחזיק צוואה נפרדת לכל תחום שיפוט, מתואמות זו עם זו, כדי למנוע סתירות ומשפטים מקבילים.

שאלות ותשובות נפוצות

סבתא שלי הכירה גבר חדש שלקח אותה לחתום על צוואה. אנחנו לא יודעים בדיוק מה כתוב. מה אפשר לעשות?

בעודה בחיים, סבתא היא בעלת הזכות לדעת. אפשר לפנות אליה ישירות ולשאול. אם יש חשד אמיתי לניצול, ניתן להגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה למינוי אפוטרופוס לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב־1962. אם הצוואה כבר נחתמה והיא נפטרה — תידרשו להוכיח את מעורבותו של הגבר בעריכתה. דוניץ אמר במפורש: "אם לא ניתן להוכיח את המעורבות שלו בעשייתה של הצוואה, או באיזשהו ליקוי בשיקול הדעת — כנראה שתצטרכו לחיות עם התוצאות".

האם בני זוג יכולים לכתוב צוואה משותפת?

כן. סעיף 8א לחוק הירושה (תיקון משנת 2005) מסדיר "צוואות הדדיות" של בני זוג — שתי צוואות שכתובות בהסתמך זו על זו, בדרך כלל "כל מה שלי לבן/בת זוגי, ואחר כך לילדים". יש להן מעמד מיוחד: ביטול חד־צדדי בחיי שני בני הזוג מחייב הודעה לבן הזוג השני. אחרי פטירת אחד מהם, הביטול מותר רק אם המוטב מחזיר את שקיבל מהעיזבון.

מה התוקף של "מכתב כוונות" שמלווה את הצוואה?

מכתב כוונות אינו מסמך משפטי מחייב. הוא יכול לסייע להבנת רצון המצווה ולפרשנות סעיפים סתומים, אבל לא יכול לשנות הוראה ברורה בצוואה עצמה. אם רוצים להוסיף תנאים — צריך לעשות זאת בצוואה עצמה (כולל "הוראה מותנית" או "הוראת ניהול").

הצוואה קובעת חלוקה לא שווה. האם ילד שקיבל פחות יכול לתבוע "מנת חובה"?

במשפט הישראלי, להבדיל ממדינות אירופאיות מסוימות, אין "מנת חובה" (forced share) שמובטחת לילדים. ההורה רשאי לחלק את העיזבון כרצונו. החריג היחיד הוא זכות מזונות מן העיזבון לפי סעיפים 56-69 לחוק הירושה — בן זוג, ילדים קטינים והורים עניים זכאים למזונות סבירים מהעיזבון, גם אם הצוואה לא מזכירה אותם.

האם צריך נוטריון לאישור צוואה?

לא חובה. סעיף 22 לחוק הירושה מכיר ב"צוואה בפני רשות" — שניתנת בפני שופט, רשם של בית משפט, רשם לענייני ירושה, או נוטריון. זוהי הצורה המבוצרת ביותר משפטית, אך גם צוואה רגילה בעדים (שני עדים בוגרים שאינם מוטבים) או בכתב יד היא תקפה לחלוטין אם עומדת בדרישות החוק.